<h1>ארחות חיים הלכ' טהרת כלים סימן ט'</h1>
<h2>דף עה.</h2>
כלי הגת שדרך בהן הנכרי כגון הדפין והערשים והלולבין מדיחן. העקלים (דורדור טאש בלע"ז) של נסרים ושל בצבוץ (קנבוס) מנגבן. ושל שיפא (בודא בלע"ז) ושל גמי (יונק בלע"ז) מיישנן י"ב חדש או מגעילן ברותחין או חולטן במי זתים או מניחן תחת הצנור שמימיו מקלחין או מעין שמימיו רודפין (קורינש בלע"ז) י"ב שעות ואחר כך משתמש בהן. וכתב הראב"ד ז"ל כי זה ההכשר אינו ראוי לכלי שיש לו בית קבול לפי שאין המים רצין עליו ושוטפין אותן ונראה שיועיל להכשיר הדוגי"ש של כלי היין אם פרקו. והרשב"א ז"ל כתב זה ההכשר מועיל בכלים ואמר שהמים הרודפין העוברין עליו מפליטין היין הבלוע בדפני הכלי ע"כ.
סל וגרגותני של גוים לא סגי להו בנגוב אך מניחן י"ב שעות תחת מעין שמימיו רודפין או תחת צנור שמימיו מקלחין אבל אם הם של ישראל ונגע בהן גוי סגי בהדחה. והרשב"א ז"ל כתב מסננת שמסננין בה יין בשעת הגתות והוא של גוים בזמן שהיא קשורה בחבלים של חריות של דקל מדיחן שאינן בולעין כל כך ואם הן של צבתא והוא מין ממיני גמי והיא קשורה באותו מין מנגב לפי שהוא בולע יותר. ואם יש בה קשרים מתירן ומוציא היין שביניהן ומנגבן והן טהורים ע"כ.
